משפט הוגן
נכתב בתאריך 30 באפריל 2014 מאת משה קרוןהרחוב רוצה דם – את ראשם של הצ'אושסקואים שיושבים למעלה, ליד הצלחת. הקיטוב החברתי ההולך וגדל, הפערים החברתיים שהובילו למחאה החברתית ולקריאה "צדק חברתי" – בונים את העוינות. המושג "ערבות הדדית" הפך למושג מילוני ארכיוני. במדינה היהודית בגירסת הקפיטליזם החזירי – כל אחד לעצמו. למי שיש, יש הכל ובשפע – לו, לבניו, לנכדיו, לניניו ולבני ניניו. למי שאין, יש הרבה הרבה פחות – פחות חינוך, פחות בריאות, פחות מזון, פחות קורת גג משלו. התסכול והכעס שהרחוב רוחש כלפי היושבים סביב סיר הבשר, מוצאים את פורקנם בשמחה לאיד. אין שמחה גדולה מזו שהרחוב חש נוכח נפילתם של המושחתים מהפסגה אל שאול תחתיות.
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הורשע על ידי בית המשפט המחוזי. בעוד כשבועיים ייגזר עונשו. אסור שאת משפטו ינהל העם. גם לא פרופסורים למשפט. נכון, הוא אינו עוד אזרח, אבל בעומדו בבית המשפט הוא זכאי למשפט הוגן. לעולם לא נדע איך הרוחות המנשבות בכיכר העיר משפיעות על הכרעות בית המשפט. הרי גם שם יושבים בני אדם.
אנחנו רוצים "לנקות את האורוות". יש הרגשה מבוססת שיחסי ההון והשלטון הם אבי אבות הטומאה, כל ראשי הממשלות האחרונים, כולל זה הנוכחי, נגועים בה. אוצרות הטבע שלנו במקום שיהיו משאב לטובת עתידנו – נמכרים בזול. הפנסיה שלנו, תשלומי הביטוח הלאומי, מס הבריאות ומס ההכנסה במקום שיופנו ליעדם המקורי, משרתים את האינטרסים של פוליטיקאים מזה וטייקונים מזה. השחיתות לא התחילה בהולילנד ולא נעצרה שם. אך המלחמה בשחיתות אינה סיבה שאולמרט ואחרים לא יזכו למשפט הוגן.
