על אנשים, חומרים ומה שבינהם
אחרי שמפקד מחוז ירושלים זחל לפני ימים אחדים אל ביתו של מנהיג החרדים על מנת לבדוק אצלו לאן פני העדה נוכח מצעד הגאווה הקרב, ממשיכה המשטרה לפרסם הודעות שמהן עולה שהיא מאוד מודאגת מהאפשרות שתגובת החרדים כנגד הצועדים הורדרדים תהיה אלימה. לכן, שוקלת משטרת ישראל לא להתיר לקהילה ההומו-לסבית ותומכיה לצעוד בגאווה בירושלים. המשמעות היא אחת – איומים באלימות מצליחים לגרום לשלילת זכויות בסיסיות של אזרחים במדינה. כניעת משטרת ישראל נותנת כוח לאלימות.
אופיו של מצעד הגאווה אינו לרוחי. הייתי מעדיף צעידה עם כרזות ודגלים ולא הפגנת מיניות מוחצנת באוירה דקדנטית. כאדם חופשי אין לי כל בעיה עם החלטתו של פרט או קבוצה לנהוג על פי טעמם הם, שאינו טעמי. אני מצפה מהחברה לקבל את השונה והאחר, לתת לו את מלוא הזכויות ואת המקום הראוי לצרכיו היחודיים. באופן דומה אני מצפה מהאחר והשונה להשלים עם הקושי של חלקים מקובעים ושמרנים בחברה לקבלם שונים ואחרים. ויותר מכך, להשלים עם העובדה שיש כאלה הרואים בהתנהגותם סטיה ורעה חולה. הניסיון של העדה החרדית והימין הקיצוני להלך אימים על מצעד הגאוה בירושלים ולנסות לשלול מאזרחים את זכותם החוקית להפגין ולצעוד, מחייב את משטרת ישראל לספק הגנה מירבית על מנת לשמור על זכויות הפרט, ולעשות כדי למנוע אלימות ולהגן על שלום הצועדים. יש בכרזת החוצות התלויה ברחובות העיר נגד המצעד, כדי התרת דמה של הקהילה ההומולסבית – "שהתורה אומרת על זה מות יומת".
נוף גגות שכונת נחלאות, הנשקף מחלונותיו המזרחיים של בית המשפט העליון מרתק. זה המראה אותו בחרה ימימה ארגז לצייר. ציור רחב מימדים, שהוצג לפני שנים אחדות במוזיאון ישראל. ספק אם העולים ויורדים במדרגות בית המשפט העליון השוזפים מבטם בנוף, רואים את אחד הפרטים הקבועים בו – הקבצנית והקבצן בצומת שדרות בן צבי ורחוב בצלאל. הקבצנית עושה בצומת ימים ארוכים, מעת לעת היא מפנה את מקומה לטובת הקבצן. היא אישה שאיבדה את גילה, הליכתה נמרצת וגופה נוטה מעט על צידו, במשך חודשים היא צלעה, וזה היה עבורי סימן שהיא סובלת כנראה ממורסה דלקתית בעקבות הזרקה במפסעה או באזור אחר ברגל. היא עוברת בין המכוניות הממתינות לאור הירוק ברמזור, אינה פונה לבקש את נדבת הנהגים, אלא ממתינה שהם יפנו אליה. כך עוברים עליה ימים ארוכים בקיץ הלוהט ובקור המקפיא של החורף הירושלמי. פניה קשים, כואבים ואפילו מפחידים, לעיתים אפשר לזהות בהם רמז ליופי שאבד. בגדיה גבריים. עצובה, מרה וקשה. מאוד קשה. הקבצן יכול ללא כל קושי להיבלע בקרב הסטודנטים בקמפוס גבעת רם הסמוך. על גבו תרמיל גב, פניו עטורים זקן ומשקפיים ועל אצבעותיו טבעות רבות, הוא מחזיק בידו כוס פלסטיק חד פעמית ומקשקש בה מול חלונות כלי הרכב. לפעמים נסוך חיוך מוזר על פניו אולי ביטוי למבוכה. כמו חלק ניכר מקבצני הצמתים גם שני אלה הם כנראה מכורים לסמים, שאוספים שקל לשקל על מנת לממן את השימוש היומיומי שלהם בסמים. חלק גדול מהמכורים מכסים את העלויות הגבוהות של הסמים באמצעות פעילות עבריינית – גניבות, פריצות, מעשי שוד, מרמה, סחר בסמים וזנות. עם הקבצנים נמנים אלה שאינם מסוגלים או אינם מוכנים לממן את השימוש שלהם באמצעות התנהגות עבריינית, ומעדיפים לקבץ נדבות. בין המכורים נחשבת הקבצנות למדרגה נמוכה. יש בין הקבצנים המכורים חסרי בית, כאלה הסובלים מתחלואה כפולה (מחלת נפש והתמכרות), נשאים של מחלות כבד (הפטיטיס בי ו סי) ואיידס, בעלי היסטוריה של טיפולי גמילה ושיקום כושלים וסרבני טיפול. אוכלוסיה זו היתה יכולה להפיק תועלת רבה מטיפול אחזקתי באמצעות הירואין. יש בעולם מספר פרוייקטים מוצלחים שבהם מחלקים הרואין לאוכלוסיית יעד, שברקעה רב בעייתיות וכשלונות טיפוליים. טיפולי האחזקה מאפשרים שיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאותם של מכורים אלה. אני נוהג להניח בתוך הכוס המוגשת לחלון מכוניתי שקל. אני עושה זאת משום שאני מעריך את החלטתם לא לפגוע בזולת וברכושו ומשום שאני יודע שהמדינה אינה מעמידה לרשותם את הטיפול שהיו יכולים להסתייע בו.
טומי לפיד שיחד עם חבורת הפופוליטיקה ואחרים החדירו לתוך תרבות השיח הישראלי הרעועה, את הגסות הדורסנית, הציע הבוקר לחון את נשיא המדינה לאחר שיורשע בעבירות מין חמורות. "הציבור אינו רוצה לראות נשיא באזיקים" מייבב לפתע לפיד ונוטל על עצמו להיות פה להמונים. האיש המשתלח הזה חושף לעין כל את הפן הלא מוכר באישיותו – זה הרחום וחנון. הוא כל כך אוהב את העם ליבו עולה על גדותיו מרוב חמלה ודאגה לציבור, ואינו יכול לחזות בצער המוני בית ישראל שכבר רואים בעיני רוחם את הנשיא מובל לתא מאסר בבית כלא.
אם חלילה יורשע הנשיא בעבירות החמורות המיוחסות לו, ואם חלילה יגזר עליו מאסר, דינו כדין כל אדם. נשיא ושופט כמו רב ומנהיג, מהווים בהליכותיהם ובהתנהגותם מופת לעם. לפיכך, אם חלילה יורשע הנשיא בעבירות החמורות, לא יוכל בית המשפט להתעלם מהמשמעויות הרחבות וההשלכות החמורות שיש בעבירה של נשיא.
עצי דולב ענקיים הטילו צל על הכיכר הקטנה וכסאות בתי הקפה והמסעדות בברג'מו. הם חלקו שולחן אחד, אך שמרו על מרחק נכון זה מזה, מרחק שהמחיש את טיב היחסים בינהם. חיוורונה הודגש מאוד על ידי שערה השחור, מסופרת קרה קצר. הוא לבן שיער משופם אפור, נינוח, חי בשלום עם מה שיש ועם כל מה שאין. תנועותיה העידו על אי שקט, אולי מתח ותחושת אי שביעות רצון בסיסית. מעת לעת מתחה את סנטרה מעלה וגרדה אותו. הוא התבונן בה בסקרנות מבודחת ובוגרת, השיב לדבריה והרבה לחייך. על צווארה היתה מונחת רצועת כלבה הקטן שישב למרגלותיה. לידו משקה כהה בכוס זכוכית. הוא אמר לה משהו, דבריו מאוד מצאו חן בעיניה, נראתה מופתעת מעט, מחויכת ונגישה. הם קמו היא עם הכלב לכיוון ביתה, והוא אל חבריו הפועלים שעסקו בשיפוץ דירה נהדרת שתשקיף אל הכיכר, זו תתכסה עוד מעט בערמות עלי זהב שיצנחו לאיטם מצמרות עצי הדולב המפוארים.
