מקום להוליך את הבושה
3 בינואר 2011אין שעשוע שההמון אוהב יותר מהפלת פסלו של המנהיג הכל יכול. שנים ארוכות של סבל ודיכוי שווים את הרגע המשחרר שבו העם צופה בפסלו של הרודן מתמוטט ארצה מתנפץ בקרקע ונגרר מבוזה ומושפל כפגר מצחין. הדרך שהמנהיג עושה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא היא אם האביונות.
בעקבות סטאלין סדאם חוסיין ואחרים, נזדמנה לנו שמחת עניים קטנה משלנו – פסלו של משה קצב הניצב בשורת פסלי נשיאי ישראל במשכן הנשיא שבירושלים. עוד לא יבש הדיו מעל פסק הדין המהדהד של השופט קרא ועמיתותיו, וכבר התייצבו להם תלייני הפסלים מוכנים לקשור את החבל העבה סביב צווארו של פסל משה קצב, נלהבים להטיח אותו ארצה לגרור אותו ברחובות רחביה עד גיא בן הינום.
אני, משבית שמחות בעוונותי, מבקש לעצור בעדם. יש להשאיר את פסלו של הנשיא האנס על כנו לדיראון עולם. כך יעברו על פניו גדולי האומה ועולם, שופטים, מצביאים, רבנים, מבקרי מדינה, קונסולים של כבוד ושגרירים מכאן ומשם, יישירו מבט אל הפסל ולא ישכחו שהיה אנס בנשיאים.
