לא לעמוד מנגד
נכתב בתאריך 7 באפריל 2008 מאת משה קרון"יום אחד שמעתי את דודתי א-ב משוחחת עלינו עם מישהו, היא כינתה אותנו 'פלייטים', הרגשתי כל כך מושפלת, הגענו לכאן אחרי השואה, לא היו לנו פנים, היינו 'פלייטים' חסרי שם. אחר כך אמרו 'שארית הפליטה' אתה מבין היינו 'שארית' – כשאתה כזה, אתה בעיניים שלהם בן אדם לא שלם, קשה לתאר את התחושה הזו שאין לך זכויות שהקיום שלך הוא חלקי, שאתה תלוי או נטל מיותר". (קטע משיחה עם קרובת משפחתי ישראלית בת 84).
לא יתכן שיתהלכו ביננו אנשים שלא יהיו זכאים למזון, כסות, קורת גג, מרפא והגנה. כל מי שנקלע לכאן באופן חוקי או באופן שאינו חוקי, אינו מאבד את צלמו. הדאגה לצרכיו הבסיסיים היא חובה המוטלת עלינו. אני רואה בחובה זו זכות גדולה, זכות שמעשירה אותנו ומחזקת את הבסיס הערכי לקיומנו. היחס לאדם הפליט, שנקלע לגבולנו, מתווה גם הוא, את קווי המתאר של החברה הישראלית, – אי מתן מרפא לפליט או לאדם שנמצא כאן ביננו, משמעותה חיזוק קווי הניכור והאדישות, רוע הלב ושנאת הזרים ופגיעה בזכויות האדם.
אני מצטרף לבלוגרים היוצאים בקריאה לא לעמוד מנגד ולהגיש טיפול רפואי ראוי לכל אדם ולסייע לפליטים !
התמונה באדיבות רופאים לזכויות אדם
