כרוניקה של דקירה ידועה מראש, עדות :
נכתב בתאריך 18 באוקטובר 2009 מאת משה קרון…"את והחבר שלך במועדון ? פתאום את רואה מרחוק את זותי שלמדה איתך בקורס ? את עושה לה בואי, מנשקת אותה פה פה, מה נישמע, איך הולך מה חדש ? אומרת לה זה החבר שלי. לוחצים ידיים. החבר שלך נחמד אליה, שואל אותה אח שלך לא ניגן פעם תופים בלהקה, היא אומרת לא חושבת, הוא בצבא. שואל איפה הוא משרת, היא אומרת באמא שלי אני לא יודעת. כולם נקרעים מצחוק מאיך שהיא אמרה באמא שלי לא יודעת. בדיוק מגיע החבר שלה. מסתכל עליכם צוחקים עם החברה שלו. בא כזה רציני, מאיים. בא על החבר שלך ואומר לו מה יש לך? כולם משתתקים. החבר שלך אומר אין כלום. הוא אומר תגיד על מי אתה צוחק ? עושה לו לא צוחק על אף אחד. החבר שלה רואים בשפתיים שלו בפנים שלו שהוא הולך להתפוצץ על החבר שלך. זה הזמן שהחבר שלך כבר לא יכול ללכת. כולם מסתכלים עליכם ? כולם. את יודעת שהוא הולך לאכול דקירה. חבר שלך חיוור, גם כן יודע מה שאת יודעת. מה שהוא יגיד זה לא טוב. החבר שלה יהפוך כל מילה שלו לרעתו. אין מה לעשות. כל לילה כל לילה זה עוד פעם ועוד פעם, זה חושב שצחקו עליו, זה חושב שההוא מתחיל עם החברה שלו. אוכלים סרטים הבנים. כל לילה המלחמות האלה נגמרות במכות ויש דם וים בלגן. לא רק אצלנו בכל מקום אותו דבר. גם הבחורות עושות הוא אמר לי, הוא דחף אותי, הסתכל עלי, ההוא ככה, ההיא ככה והבנים משתגעים, יוצאים החוצה מאחורה, הרבה צעקות בקבוקים נשברים, בבת אחת פתאום כולם בורחים, אחד צועק אמבולנס מהר אמבולנס, וגם כן בורח…"
